MarkerWeek

השאיר את הפלאזה מאחוריו

August 3, 2012

חיים הנדוורקר, ניו יורק

האווירה ששררה בחדר היתה מאופקת

ועניינית. אחרי יומיים של ישיבות מסביב

לשעון, הרשו לעצמם, אודי ארז, מנכ”ל אלעד

גרופ, ונציג קבוצת ההשקעות ההודית סהרה

גרופ, לחייך.הם לחצו ידיים וסיכמו על עסקת

הענק. כמה דקות אחר כך, מבלי להתמהמה, יצאו

לדרכם. העסקה למכירת מלון הפלאזה בניו יורק

מידיו של יצחק תשובה לחברת סהרה, שעליה

עמלו יותר מחצי שנה, נחתמה.

העסקה, שנסגרה בראשון השבוע, הניבה לתצ

שובה, הבעלים של אלעד גרופ שמחזיקה ב– 60%

מהמלון, רווח של מיליארד שקל והרבה סיבות

לחייך. שמונה שנים לאחר שהימר על המלון

היוקרתי, התמודד עם מחאה ציבורית בסגנון אמצ

ריקאי, וספג ביקורת קשה על התוכניות וחוסר

אמון בכך שיצליח להתמודד עם האתגר שלקח

על עצמו – הוא יוצא מהעסקה כמנצח.

תשובה רכש את המלון ב– 2004 מידי קבוצ

צת משקיעים בראשות הנסיך הסעודי אל וואליד

בן טלאל, תמורת 675 מיליון דולר. אלעד גרופ,

בראשות המנכ”ל לשעבר מיקי נפתלי, ביצעה

שיפוצים נרחבים במלון והפכה חלק ממנו לדירות

יוקרה, כך שהעלות הכוללת של הרכישה הסתכצ

מה במיליארד דולר. תשובה רכב על גל הגיאות

של הנדל”ן הניו־יורקי, ומכר את כל 182 הדירות

תמורת כ– 1.5 מיליארד דולר – וכך השיג רווח

ברוטו של כ– 500 מיליון דולר. ב– 2006 הוא מכר

40% מהמלון בחזרה לבן טלאל תמורת כ– 200

מיליון דולר, ובעסקה הנוכחית – שבה מכר את

המלון לסהרה גרופ תמורת 400 מיליון דולר –

יקבל תזרים של 220 מיליון דולר.

השושבין העיקרי של עסקת הפלאזה, האיש

שהביא אותה לתשובה לפני שמונה שנים, נמצ

צא כעת הרחק מהחגיגה. לפני מעט יותר משנה,

לאחר 21 שנה לצדו של תשובה, עזב נפתלי את

אלעד גרופ כדי להתמקד בעסקים פרטיים. הוא

המשיך לשמש כיו”ר של אלעד קנדה עד נובמבר

.2011

“הרגשתי שהגיע הזמן לעשות לביתי”, הוא

מסביר את נסיבות הפרידה. “רציתי להתחיל

לעשות משהו בעצמי, מאפס. כדי לעשות את זה

– צריך לעזוב. המחשבה על עזיבה ופתיחת חבצ

רה עצמאית הסתובבה אצלי במשך כמה שנים,

ושוחחתי על כך עם יצחק. היה לי מאוד חשוב

להיות לויאלי ליצחק. לא רציתי שייגרם נזק.

כשהחלטתי לעזוב הגיע המשבר הפיננסי ועיכב

את הצעד, והיה זה לא אחראי מצדי ללכת – גם

אם מבחינה אישית היה נכון לעזוב”.

איך הגיב תשובה?

“הוא איחל לי הצלצ

חה. ישבנו באווירה טובה

וסיימנו את הדברים יפה”.

למרות ההסבר של נפצ

תלי, נראה כי נסיבות הפצ

רידה מורכבות יותר, וכי

למרות העבודה הממושכת

יחד, ואף שהשניים פעילים

בתחום הנדל”ן בניו יורק,

אין ביניהם שיתופי פעולה

או קשר כלשהו. אחת הסיצ

בות לכך היא שכשנפתלי

עזב הוא לקח אתו חלק גדול

מצוות העובדים של החברה.

“נפרדנו לאחר תקופה ארוצ

כה יחד, ובכל פרידה יש

עניינים שצריך להסדיר, כמו פרידה בין בני זוג

– למשל מתי בדיוק רואים את הילדים”, אומר

נפתלי. “לא הלכנו לבתי משפט. בנסיבות האלה,

הפרידה הסתיימה בצורה סבירה ומעלה”.

הוא כעס שלקחת אתך אנשים מאלעד?

“אני רוצה להסביר מה קרה כאן: לאלעד גרופ

היתה זרוע נדל”ן בשם אלעד פרופרטיז, שהיתה

אחראית על הרכישות והמימון. בבעלותי היו 49%

מאלעד פרופרטיז, וזה היה

הצוות שאני בניתי. הם ידצ

עו על התוכנית שלי ודחפו

אותי לצאת לדרך. כשהצ

חלטתי לעזוב, פירקנו את

אלעד פרופרטיז. כך שלא

לקחתי אנשים מהחברה,

אלא אנשים שעבדו אתי.

זה נעשה בהגינות ובאווירה

טובה. אפילו סייענו בכל מה

שצריך בפרויקט המגורים

של אלעד גרופ בטרייבקה,

שבו בונים כ– 140 דירות.

סיימתי לעבוד על התכנון,

האישורים, הביורוקרטיה

ומימון העסקה עם הבנצ

קים”.

לפרידה היה קשר לכישלון העסקה בלאס וגאס?

אלעד גרופ השקיעה 300 מיליון דולר ברכישת

הקרקע, ו– 260 מיליון דולר נמחקו מאז.

“אני מעדיף שלא להתייחס לנושאים האלה.

עבדתי עם יצחק 21 שנה, יותר מכל אחד אחר.

כשהחלטתי לעזוב עשיתי את זה באטיות, כדי לא

לפגוע באיש. רציתי להעביר את האחריות והסמצ

כויות באופן מסודר, וזה לקח שלוש שנים”.

אף שבאלעד גרופ ובסביבתו של תשובה

מציגים את העסקה כהזדמנות לקבל תזרים גבוה

בנכס שמבחינתם התקרב למיצוי, סביר להניח

שאחת הסיבות העיקריות למכירה היא הצורך

לעמוד בפירעונות הכבדים – יותר מ– 400 מיליון

דולר – של החברה לבעלי האג”ח בישראל.

מה אתה חושב על הקשיים שבהם נמצא תשובה

כיום?

“אני לא חושב שאני צריך להגיב בעניין”.

מה אתה חושב על שיטות הניהול של תשובה?

“יצחק וצוות הניהול שלו שינו את מפת הגז

בישראל. יצחק היה נחוש ודחף את הצוות להמצ

שיך בניסיונות הקידוח גם כשאחרים ויתרו. צוות

הניהול שלו השכיל ליצור יש מאין”.

הזדמנות של פעם ב– 20 שנה

נפתלי נמצא כיום במקום אחר. החברה שהקים,

נפתלי גרופ, מעורבת בשמונה פרויקטים של

בנייה בניו יורק, מרביתם בברוקלין ושניים

במנהטן, בהיקף כולל של כ– 37 אלף מ”ר. לאחר

שנה של עבודה, מתגאה החברה בהיקף עסקות של

כ– 220 מיליון דולר. ההשקעות נעשות בשיתוף

פעולה עם חברות וקרנות אמריקאיות.

נפתלי הקים את החברה בתקופה מרתקת:

בעוד ברחבי ארה”ב שוק הנדל”ן למגורים עדיין

נמצא בצרות, הרי שבניו יורק המצב הפוך. שוק

הנדל”ן למגורים בעיר נמצא בזינוק, ומחירי הדיצ

רות לקנייה ולהשכרה נוסקים. בשנתיים האחצ

רונות חלה עלייה של 20% בשכר הדירה, ורמת

התפוסה בדיור להשכרה שוברת שיאים והגיעה

ל– 95% . מאז קריסת שוק הנדל”ן לא היו התחלות

בנייה, ולכן יש דרישה גבוהה – ומחירי המכירה

והיקף העסקות נמצאים בעלייה מתמדת.

ובכל זאת, לא פשוט להיכנס לשוק הנדל”ן.

זהו שוק קשה, שמקורות המימון בו יבשים למדי.

הבנקים, שנכוו ברותחין בתקופת הבועה, נזהרים

כיום יותר מתמיד במתן הלוואות. נפתלי, שבנה

לעצמו מוניטין במשך יותר מעשר שנים כאיש

של אלעד גרופ בארה”ב, מצליח לגייס כסף ולצ

השאיר את

הפלאזה מאחוריו

13

12

מיקי נפתלי, לשעבר מנכ”ל אלעד גרופ, ראה מרחוק איך העסקה לרכישת מלון הפלאזה, שעליה היה חתום לפני שמונה

שנים, מניבה השבוע ליצחק תשובה רווח מרשים של מיליארד דולר. מי שהיה יד ימינו של תשובה והאיש שלו בארה”ב במשך

21 שנה, ממשיך להמר על שוק המגורים בניו יורק, ומאמין שמשבר הנדל”ן בעיר חלף

ראיון: האיש שהביא לתשובה את הפלאזה

בנות.

“משבר הנדל”ן למגורים בניו יורק חלף”, קוצ

בע נפתלי. “כשהתחלנו את הפעילות לפני מעט

יותר משנה, ראינו חלון הזדמנויות נדיר: ליזום

מגורים להשכרה בתקופה של דרישה גדולה.

הצלחנו לסגור עסקות שבהן התשואה היא 8% ,

וקרנות הפנסיה וקרנות ההון קונות את הבניינים

המשופצים בתשואה של 4% – 4.5% . זו הזדמנות

שלא התקיימה ב– 20 – 25 השנים האחרונות, אבל

חלון ההזדמנויות הזה נסגר מאז.

“לא הייתי אומר שלגמרי אין הזדמנויות,

אבל הרבה יותר קשה למצוא אותן. הבנקים נהצ

פכו לזהירים מאוד בגלל הטראומה של המשבר

הפיננסי, והם בוחנים היטב למי הם נותנים כסף.

יש קבוצה מצומצמת יחסית של יזמים שמקבצ

לת מימון לבנייה בריבית אטרקטיבית. אם אתה

לא משתייך לקבוצה הזאת, לא תקבל מימון או

שההלוואות יהיו יקרות מאוד, בריבית גבוהה פי

שניים מזו שמקבלים היזמים המובילים – וזה משצ

נה לגמרי את כדאיות העסקה”.

נפתלי לא יצא לחופש אחרי שעזב את אלעד

גרופ, אלא נכנס מיד לעניינים. “איתרנו בנייני

דירות עם חובות וקנינו אותם דרך המלווה או

דרך הבנק, תמורת 6.5 – 7 מיליון דולר לבניין.

רוב הבניינים האלה נמצאים בשכונות אופנתיות

בברוקלין, כמו ויליאמסבורג וגרינפוינט, שבהן

יש דרישה גדולה לדירות להשכרה. מאז שקנינו

אותם התפוסה בהם מגיעה ל– 100% , ובשנה האחר

רונה העלינו את שכר הדירה ב– 20% .

“לאחר מכן קנינו הלוואה על שטח לפיתוח

בפארק סלופ בברוקלין, ובסופו של דבר קנינו את

השטח. כיום אנחנו בונים שם בניין בן 104 דירות

להשכרה ועם שטח של 450 מ”ר לחנויות. זה בניין

יפהפה, ואנחנו משקיעים בו 40 מיליון דולר”.

מה אתם מחפשים?

“אנחנו הולכים על הזדמנויות ומאמינים שצצ

ריך להיות פתוח לכיוונים שהשוק הולך אליהם.

לדוגמה, בברוקלין השקענו בשכונות שיש בהן

דרישה לשכירות, ורוב התושבים בוחרים בהן מפצ

ני שהן מציעות איכות חיים, ולא רק כי מנהטן

יקרה מדי. בהמשך קנינו קרקע בשכונת פארק

סלופ תמורת 7 מיליון דולר, ובקרוב נתחיל לבנות

שם 84 דירות בשותפות עם חברת הון־סיכון מבוס

סטון. חתמנו על עסקת ייזום למגורי סטודנטים

בדאון טאון: נשקיע 100 מיליון דולר כדי לבנות

מגדל בן 30 – 35 קומות, כחלק מעסקה עם אוניבר

רסיטת ניו יורק למשך 30 שנה. אנחנו עובדים על

הפרויקט הזה עם חברה ציבורית שאני לא יכול

לנקוב בשמה. הם פנו אלינו וביקשו שנצטרף,

אמרתי ‘תודה רבה’ והלכנו ביחד לבנק”.

העסקה האחרונה של נפתלי גרופ היא רכיצ

שת ארבעה בניינים באפר ווסט סייד, שתמורתם

שילמה 19 מיליון דולר. החברה מתכוונת להרוס

את החלק הפנימי שלהם אך לשמור על הסגנון

החיצוני, ולבנות בכל בניין 12 – 14 דירות יוקר

רתיות בשטח של 200 – 300 מ”ר. עלות הפרויקט

כולו תהיה 35 מיליון דולר.

האם אנחנו נמצאים בדרך לבועת נדל”ן חדשה

בניו יורק?

“מה שקורה כיום בניו יורק הוא לא בועה.

יש דרישה למגורים ואין דירות, לכן המחירים

עולים”.

שותפות שהתחילה בנתניה

נפתלי, 50 , נולד בתל אביב ושירת בצבא כקצין

חי”ר. אחרי השחרור למד הנדסה במשך שנתיים,

ואז החליט להמשיך בלימודים באוניברסיטת

דרום קליפורניה. כשהיה בן 23 התחיל את

קריירת הנדל”ן שלו. “גרתי מחוץ לקמפוס,

ומפיק של סרטים קצת מוזרים נתן לי לנהל בניין

להשכרה באזור קשה בדאון טאון לוס אנג’לס.

אחר כך ניהלתי בניין שני. יום אחד הוא אמר

לי שהשותפים שלו רוצים לקנות בניין נוסף,

ושאחפש עבורם. הייתי ירוק בתחום הנדל”ן, אבל

חיפשתי ומצאתי בניין נוסף, והוא פשוט נתן לי

צ’ק של 50 אלף דולר. האמת, בקושי ידעתי אז

אנגלית. אבל העסקים הצליחו, ולאט לאט הגעתי

למסקנה שזו תהיה הקריירה שלי”.

בתחילת שנות ה– 90 נהנה נפתלי מהחיים

הטובים, ואז הגיעה מלחמת המפרץ הראשוצ

נה. “היו לי ג’יפ וסירה, כסף, חברה ושמש יפה

של קליפורניה, אבל הרגשתי נורא להיות בלוס

אנג’לס. ראיתי את נפילות הסקאדים ב– ,CNN

דיברתי עם בני המשפחה שישבו בחדר האטום

ולא ידעו מה קורה סביבם. לא יכולתי להישאר

בארה”ב, וחזרתי ארצה”.

זמן קצר לאחר החזרה פגש נפתלי את תשוצ

בה. “נפגשנו במשרד הקטן שלו בכיכר העצמאות

בנתניה, והתחלתי לעבוד אצלו כמנהל פרויקט.

ניהלתי פרויקט של 340 דירות בחדרה ו– 330 דיר

רות בכפר סבא. נוצרה בינינו כימיה, והמשכתי

לעשות דברים נוספים. ב– 1995 מינו אותי לשמש

כמנהל השותפות בין יצחק, אורי דור ויולי עוצ

פר, לבניית הסיטי טאוור ברמת גן. הם קנו קרקע

בבריכת גלי גיל, ליד הבורסה ליהלומים, ואני

מוניתי למנהל העסקה”.

בקיץ 2000 עבר נפתלי לניו יורק לבקשתו

של תשובה, כדי לשמש כמנהל הייזום. “היה לנו

משרד קטן בניו ג’רזי ולא הכרנו את הבנקים המצ

קומיים. אני לא חושב שמישהו, כולל אותי, תיאר

לעצמו שנקים כל כך הרבה פרויקטים. כמנהל

הייזום הייתי מעורב ב– 13 פרויקטים בניו יורק,

בלוס אנג’לס ובסינגפור, וכן בעסקות של נכסים

מניבים בתשע מדינות בארה”ב”.

ב– 2005 מונה נפתלי למנכ”ל קבוצת אלעד

בארה”ב ובקנדה. החברה הצליחה והתרחבה, ושמה

של אלעד גרופ הוזכר לעתים תכופות בעיתוני

נדל”ן. את ההבדל עשתה עסקת הפלאזה, ששמה

את תשובה ונפתלי על המפה בניו יורק. “למעצ

שה, עבדנו על עסקה אחרת”, הוא מספר. “רציצ

נו לקנות את מלון מייפלאואר, שלימים הקימו

עליו את בניין 15 סנטרל פארק ווסט. עבדתי על

העסקה קרוב לשנה, וערכנו אינספור פגישות עם

הבעלים של השטח. הצענו 360 מיליון דולר, ואז

הגיעה משפחת עופר עם קרן וייטהול וחברת זקנצ

דורף והציעו 401 מיליון דולר. הבעלים בחרו את

ההצעה הזו. כעסתי מאוד, מפני שהשקענו המון

בתהליך והפסדנו את העסקה.

“הייתי נחוש לקנות נכס באזור סנטרל פארק.

חיפשתי וחיפשתי, וכשנכנסתי לפלאזה אמרתי

לעצמי: הנה בניין ממדרגה ראשונה עם מיקום

מדהים. התקשרתי לאחד הבנקאים שעבדתי אתם

ואמרתי לו: ‘אני עומד על המדרכה לפני הפלאצ

זה. מה קורה בדיוק עם הבניין הזה?’. הוא התקשר

לעורך דין שבדק את העניין, ומסר שהוא מיועד

למגורים. התקשרתי לברוקרים שלנו וביקשתי

מהם להעביר את כל המידע האפשרי.

“עבדנו חודשים כדי לקבל פגישה עם הבעלים

של המלון, המיליארדר הסינגפורי קווק לנג בנג,

ולבסוף השגנו פגישה עם יד ימינו. הוא היה קר

ומנוכר, והבהיר שהמלון אינו עומד למכירה. אחרי

חצי שעה הוא אמר: ‘אנחנו לא מעונינים למכור,

אבל אם אתה כבר כאן – נניח שאתם הופכים

דיות על העסקה. בסוף הלילה היה לנו נייר שנתן

לי בלעדיות ל– 30 יום”.

אבל הסאגה לא הסתיימה בכך. “סטיב רוס,

האיש החזק של חברת הנדל”ן ורנדו, שמע על

העסקה המתרקמת והציע 725 מיליון דולר, אבל

קווק כיבד את הסיכום שלנו. אירגנו הלוואה מקצ

רדיט סוויס ומבנק HSBC , וב– 14 באוקטובר 2004

סגרנו את העסקה.

“באפריל 2005 , כשכבר היינו הבעלים של

המלון, אל וואליד בן טלאל הגיע לניו יורק וביצ

קש להיפגש אתי. נפגשנו במלון ארבע העונות,

וכל הסיטואציה הזאת נראתה לי כמו אגדה. לבצ

סוף מכרנו לו 40% מהמלון תמורת 200 מיליון

דולר. הוא ידע שאני ישראלי וניהלנו שיחות

מעניינות. הוא היה בקי במתרחש במזרח התיכון

ובישראל”.

רכישת הפלאזה והתוכניות להפוך אותו לבצ

ניין מגורים עוררה מהומה בניו יורק, ונפתלי

עמד בחזית. הוא אמנם צבר ידע רב בתחום הנדצ

ל”ן בעיר, אבל לא תיאר לעצמו שייהפך למטרה

לביקורת ציבורית. “הפלאזה הוא נכס מפורסם.

האיגודים המקצועיים הובילו מאבק ציבורי מפני

שהם חששו שהפיכת המלון לבית דירות תגרום

לפיטוריהם של עובדי המלון, ומצאתי את עצמי

מנהל קמפיין פוליטי. הקמתי צוות שלם שעבד

24 שעות ביממה, וניהלנו משא ומתן עם האיגוד

דים. אני חושב שהסיכום שאליו הגענו, שלפיו

רק חלק מהמלון יוסב לבית דירות, היה ניצחון

לכולם: אנחנו יכולנו למכור דירות, והאיגודים

שמרו על מקומות עבודה רבים”.

“מבחינתנו, עסקת הפלאזה היתה מהלך משמצ

עותי מאוד. עד אז היה היקף העסקות שלנו 40 – 80

מיליון דולר, וכאן קפצנו באופן משמעותי. הסיצ

פור האמריקאי שלי התחיל ב– 2000 , ובפרק זמן

קצר של ארבע שנים כבר קנינו את הפלאזה. זאת

היתה תוצאה של עבודה קשה ורצינות. אתה מתצ

מודד עם אינסוף בעיות, ואתה צריך לפתור אותן.

תמיד יהיו בעיות, תמיד יקרה משהו – אבל אם

אתה נחוש בדעתך אפשר להצליח. אני יודע מה

קיבלנו – 65 חדרים שלא היו בשימוש, נזילות,

עכברים. אנחנו הרמנו את הפלאזה, ואני יכול

לקוות שבעוד 100 שנה אנשים יחשבו שעשינו

כאן עבודה טובה. יש לי את כל הסיבות להרגיש

גאווה”.

נפתלי לא תיאר לעצמו מה יקרה לאחר שהצ

שיפוץ יסתיים: מגזין “ואניטי פייר” פירסם כתצ

בה על חוסר שביעות הרצון של כמה מהרוכשים;

המיליארדר הרוסי אנדרי ואווילוב, לשעבר סגן

שר האוצר של רוסיה, תבע את אלעד גרופ בטענה

שאינו שבע רצון משתי הדירות שרכש; ותשובה

תבע את הבעלים של מסעדת האוק רום שפעלה

במלון, בטענה שהיא אינה עומדת בסטנדרטים

שהציבו לה.

“לוואווילוב היה חוזה לקניית שתי דירות

פנטהאוז, אבל הוא ויתר על אחת מהן”, אומר

נפתלי. “לאחר חודשיים הוא העמיד את הדירה

השנייה למכירה, והברוקרים שלו תיארו אותה

כאחת היפות בניו יורק”.

איך הרגשת כששמעת על סגירת העסקה

למכירת הפלאזה?

“חשתי שהסתיימה תקופה בהיסטוריה שלי.

אמנם אני כבר לא עם אלעד גרופ, אבל ביליתי

בפרויקט הזה כל כך הרבה ימים, והייתי צריך

להתמודד עם כל כך הרבה בעיות ואתגרים. הם

עשו עסקה טובה מאוד”.

14

ראיון: האיש שהביא לתשובה את הפלאזה

על עסקת הפלאזה:

“חשתי שהסתיימה תקופה

בהיסטוריה שלי. אמנם אני

כבר לא עם אלעד גרופ,

אבל ביליתי בפרויקט הזה

כל כך הרבה ימים, והייתי

צריך להתמודד עם כל

כך הרבה בעיות. הם עשו

עסקה טובה מאוד”

675 מיליון דולר

רכישת הפלאזה

ב– 2004

300 מיליון דולר

שיפוץ הפלאזה

1.125

מיליון דולר

רווח נטו

1.5 מיליארד דולר

מכירת 182 דירות

200 מיליון דולר

מכירת 40%

מהמלון לאל

וואליד בן טלאל

400 מיליון דולר

מכירת הפלאזה

לסהרה גרופ

העסקה המוצלחת

של יצחק תשובה

הוציא הכניס רווח נטו

יצחק תשובה ואחד האולמות במלון. “הבעלים הבהיר בתחילה שהמלון לא עומד למכירה. זה היה משא ומתן מרתק”

צילומים: תומר אפלבאום ונתן דביר

“אנחנו לא

מתאהבים בנכסים”

אודי ארז, מנכ”ל אלעד גרופ שניהל

את העסקה למכירת הפלאזה,

עשיתם עסקה טובה?

“כן. גם הקונים וגם המוכרים מרוצ

צים. לקונה יש אפסייד, ולנו זה

התאים מאוד. אנחנו מחפשים נכסים

עם תשואות גבוהות יותר, כי הסיכון

נמוך”.

סיכון נמוך אבל נכס עם ערך סמלי.

“אנחנו אנשי עסקים. אנחנו לא

מתאהבים בנכסים, אלא מקבלים

החלטות קרות. צריך לעשות מה

שטוב לחברה”.

וטוב גם לתשובה, שצריך מזומנים.

“בעל הבית הוא בעל הבית, ואני לא

עוסק במה ששייך לו. בכל מקרה,

חלק מהתמורה יופנה להשקעות בנצ

דל”ן בניו יורק, וחלק יופנה להורדת

מינוף”.

כמה זמן היה הפלאזה על המדף?

“הוא לא הוצע למכירה. ההודים באו

אלינו ועמדו בדלת עם ההצעה. שיפצ

רנו אותה וסגרנו עסקה”.

כמה זמן נמשך המשא ומתן?

“חצי שנה. היו הרבה פרטים קטנים

לסגור. בסופו של דבר הצדדים התצ

כנסו לבקשתי ליומיים שבם עבדנו

מהבוקר עד אמצע הלילה, עד שסוכמו

כל הפרטים”.

ואז יצאתם לחגוג?

“אנשי עסקים יודעים לשמוח רק חצי

דקה – וממשיכים קדימה”.

מה למשל?

“אנחנו בודקים כמה אתרים בניו

יורק”.

מנהטן לא הגיעה לשיא?

“המחירים אמנם עולים, אבל יש להם

עוד מקום לעלות”.

איך היתה השיחה עם תשובה אחרי

החתימה?

“עניינית. זה היה תהליך ארוך שהגיע